Avos 6:11-Horayos 1:1 - Mishna Yomit

משנה יא

כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו לא ברא אלא לכבודו שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו ואומר ה' ימלוך לעולם ועד אמר רבי חנניא בן עקשיא רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר

סליק ברייתא של קנין תורה

רבי חנניה בן עקשיא אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר

--------------------------------------

מסכת הוריות

פרק א

משנה א

הורו בית דין לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה והלך היחיד ועשה שוגג על פיהם בין שעשו ועשה עמהן בין שעשו ועשה אחריהן בין שלא עשוועשה פטור מפני שתלה בבית דין הורו בית דין וידע אחד מהן שטעו או תלמיד והוא ראוי להוראה והלך ועשה על פיהן בין שעשו ועשה עמהן בין שעשו ועשהאחריהן בין שלא עשו ועשה הרי זה חייב מפני שלא תלה בבית דין זה הכלל התולה בעצמו חייב והתולה בבית דין פטור

ר' עובדיה מברטנורא הורו בית דין לעבור שאמרו לעם מותרים אתם לעשות דבר שחייבים על זדונו כרת

והלך היחיד ועשה מתניתין ר' יהודה היא דאמר יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור. ואינה הלכה. אלא כרבנן דאמרי יחיד שעשה בהוראת בית דין חייב. ואינופטור עד שיהו העושים על פי בית דין רוב יושבי ארץ ישראל או רוב השבטים, ואז בית דין מביאין פר העלם דבר של צבור, והעושים על פיהם פטורים

שוגג על פיהם לאפוקי היכא שלא תלה בהוראת בית דין, כגון שהורו בית דין שחלב מותר, ונתחלף לו חלב בשומן ואכלו, שזה חייב, שהרי לא על פי בית דיןאכל

בין שלא עשו בית דין עצמן מעשה על פי הוראתם, הוא פטור והן חייבין, שבית דין אין מביאין קרבן אלא על שגגת הוראה, שהמעשה תלוי בקהל וההוראהבבית דין

הרי זה חייב מפני שלא תלה בבית דין ואע"ג דמזיד הוא זה, שהרי ידע שטעו ואעפ"כ עשה כדבריהם, ומזיד לאו בר קרבן הוא, הא אמרינן בגמראשהוא שוגג, שחשב שמצוה לעשות על פי בית דין ואפילו ידע בהן שטעו

זה הכלל לאתויי מבעט בהוראה, שאין דרכו לעשות על פי הוראתם, ועשה כהוראת בית דין לא מפני שסמך על הוראתם אלא מפני שנדמה לו בדעתו שזהמותר, הרי זה חייב

Horayos1: 1

הוֹרוּ בֵית דִּין לַעֲבוֹר עַל אַחַת מִכָּל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה, וְהָלַךְ הַיָּחִיד וְעָשָׂה שׁוֹגֵג עַל פִּיהֶם, בֵּין שֶׁעָשׂוּ וְעָשָׂה עִמָּהֶן, בֵּין שֶׁעָשׂוּ וְעָשָׂה אַחֲרֵיהֶן, בֵּין שֶׁלֹּא עָשׂוּ וְעָשָׂה — פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁתָּלָה בְבֵית דִּין. הוֹרוּ בֵית דִּין וְיָדַע אֶחָד מֵהֶן שֶׁטָּעוּ, אוֹ תַלְמִיד וְהוּא רָאוּי לְהוֹרָאָה, וְהָלַךְ וְעָשָׂה עַל פִּיהֶן, בֵּין שֶׁעָשׂוּ וְעָשָׂה עִמָּהֶן, בֵּין שֶׁעָשׂוּ וְעָשָׂה אַחֲרֵיהֶן, בֵּין שֶׁלֹּא עָשׂוּ וְעָשָׂה — הֲרֵי זֶה חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא תָלָה בְבֵית דִּין. זֶה הַכְּלָל: הַתּוֹלֶה בְעַצְמוֹ — חַיָּב. וְהַתּוֹלֶה בְבֵית דִּין — פָּטוּר.

[If] the court ruled to violate one of the commandments stated in the Torah, and an individual went and acted erroneously on their word, [regardless of] whether they acted and he acted along with them, or they acted and he acted after them, or whether they did not act but he did —- he is exempt, because he relied on the court. [If] the court ruled and one of them knew that they had erred, or he was a student worthy of ruling, and he went and acted on their word, whether they acted and he acted with them, or they acted and he acted after them, or they did not act but he did —- he (lit., this one) is liable, because he did not rely on the court. This is the rule: One who relies on himself is liable, but one who relies on the court is exempt.

Avot6: 1

שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה, בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּדַאי הוּא לוֹ. נִקְרָא רֵעַ, אָהוּב, אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת, מְשַׂמֵּחַ אֶת הַמָּקוֹם, מְשַׂמֵּחַ אֶת הַבְּרִיּוֹת, וּמַלְבַּשְׁתּוֹ עֲנָוָה וְיִרְאָה, וּמַכְשַׁרְתּוֹ לִהְיוֹת צַדִּיק, חָסִיד, יָשָׁר וְנֶאֱמָן, וּמְרַחַקְתּוֹ מִן הַחֵטְא, וּמְקָרַבְתּוֹ לִידֵי זְכוּת, וְנֶהֱנִין מִמֶּנּוּ עֵצָה וְתוּשִׁיָּה, בִּינָה וּגְבוּרָה. שֶׁנֶּאֱמַר: ”לִי־עֵצָה וְתוּשִׁיָּה, אֲנִי בִינָה, לִי גְבוּרָה”, וְנוֹתֶנֶת לוֹ מַלְכוּת וּמֶמְשָׁלָה וְחִקּוּר דִּין, וּמְגַלִּין לוֹ רָזֵי תוֹרָה, וְנַעֲשֶׂה כְּמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר וּכְנָהָר שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק, וְהֱוֵי צָנוּעַ וְאֶרֶךְ רוּחַ, וּמוֹחֵל עַל עֶלְבּוֹנוֹ, וּמְגַדַּלְתּוֹ וּמְרוֹמַמְתּוֹ עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים.

The Sages taught [the following chapter] in the language of the Mishnah, blessed is he who chooses them and their teachings. 'RMeir says: Whoever engages in [the study of] Torah for its own sake merits many things. Moreover, the whole, entire world is worthwhile for his [sake]. He is called “Friend,” “Beloved”; he loves the Onmipresent, he loves [His] creatures; he gladdens the Omnipresent, he gladdens [His] creatures; [the Torah] clothes him [in] humility and fear [of God], and it makes him fit to be a righteous, devout, fair, and trustworthy person; distances him from sin, and draws him near to merit; and they enjoy from him counsel and wisdom, understanding and strength, as it is said: With me there is counsel and wisdom, I am under- standing, with me is strength; it gives him kingship and dominion and analytical judgment; they reveal to him secrets of the Torah, and he becomes like a steadily strengthening wellspring and like a river that does not cease; he will be discreet, patient, and forgiving of insult to himself; and it makes him great and exalts him above all things.