Kesubos 12:1-2 - Mishna Yomit

פרק יב

משנה א

הנושא את האשה ופסקה עמו כדי שיזון את בתה חמש שנים חייב לזונה חמש שנים נשאת לאחר ופסקה עמו כדי שיזון את בתה חמש שנים חייב לזונה חמש שנים לא יאמר הראשון לכשתבא אצלי אזונה אלא מוליך לה מזונותיה למקום שהיא אמה וכן לא יאמרו שניהם הרי אנו זנין אותה כאחד אלא אחד זנה ואחד נותן לה דמי מזונות

ר' עובדיה מברטנורא

הנושא את האשה ופסקה עמו בשטר וקנין, או שאמר לעדים אתם עדי שאני מחייב עצמי לזון את בתה שיש לה מאיש אחר

לכשתבוא אצלי כלומר אם הייתי מקיים את אמה הייתי זנה

מוליך לה מזונותיה למקום שאמה שם דקיי"ל בת אצל אמה בין גדולה בין קטנה כל זמן שהאם רוצה, והבן עד שש שנים אצל אמו וחייב האב לפרנסו והוא אצל אמו אם האם רוצה

------------------------------ משנה ב

נישאת הבעל נותן לה מזונות והן נותנין לה דמי מזונות מתו בנותיהן ניזונות מנכסים בני חורין והיא ניזונת מנכסים משועבדים מפני שהיא כבעלת חוב הפקחים היו כותבים על מנת שאזון את בתך חמש שנים כל זמן שאת עמי

ר' עובדיה מברטנורא

בנותיהן ניזונות מנכסים בני חורין ולא ממשועבדים, שאין מוציאים למזון האשה והבנות מנכסים משועבדים, מפני תיקון העולם, שאין הלקוחות יודעים כמה יעלו המזונות כי היכי דליזהרו להניח להם מקום לגבות

והיא ניזונת אותה הבת

שהיא כבעלת חוב שיש לה עליהן שטר מזונות

כל זמן שאת עמי ולא אם אמות או תמותי או אגרשך

Kesuvos12: 1

הַנּוֹשֵׂא אֶת הָאִשָּׁה, וּפָסְקָה עִמּוֹ כְּדֵי שֶׁיָּזוּן אֶת בִּתָּהּ חָמֵשׁ שָׁנִים — חַיָּב לְזוּנָהּ חָמֵשׁ שָׁנִים. נִשָּׂאת לְאַחֵר, וּפָסְקָה עִמּוֹ כְּדֵי שֶׁיָּזוּן אֶת בִּתָּהּ חָמֵשׁ שָׁנִים — חַיָּב לְזוּנָהּ חָמֵשׁ שָׁנִים. לֹא יֹאמַר הָרִאשׁוֹן: ,,לִכְשֶׁתָּבוֹא אֶצְלִי, אֲזוּנָהּ”; אֶלָּא, מוֹלִיךְ לָהּ מְזוֹנוֹתֶיהָ לִמְקוֹם שֶׁהִיא אִמָּהּ. וְכֵן, לֹא יֹאמְרוּ שְׁנֵיהֶם: ,,הֲרֵי אָנוּ זָנִין אוֹתָהּ כְּאֶחָד”; אֶלָּא, אֶחָד זָנָהּ, וְאֶחָד נוֹתֵן לָהּ דְּמֵי מְזוֹנוֹת.

[If] one marries a woman, and she stipulates with him that he support her daughter for five years, he is obligated to support her for five years. [If] she marries another [man], and she stipulates with him that he support her daughter for five years, he is [still] obligated to support her for five years. The first one shall not say: “When she comes to me, I will support her”; rather, he must take her sustenance to the place where her mother is. Likewise, both of them shall not say: “We will support her together”; ra-ther, one must support her, and the other one must give her the value of sustenance.

Kesuvos12: 2

נִשָּׂאת — הַבַּעַל נוֹתֵן לָהּ מְזוֹנוֹת, וְהֵן נוֹתְנִין לָהּ דְּמֵי מְזוֹנוֹת. מֵתוּ — בְּנוֹתֵיהֶן נִזּוֹנוֹת מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין, וְהִיא נִזּוֹנֶת מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְבַעֲלַת חוֹב. הַפִּקְחִים הָיוּ כוֹתְבִים: ,,עַל מְנָת שֶׁאָזוּן אֶת בִּתֵּךְ חָמֵשׁ שָׁנִים, כָּל זְמַן שֶׁאַתְּ עִמִּי”.

[If] she marries, the husband provides her with sustenance, and they give her the value of sustenance. [If] they die, their daugh-ters are supported from unencumbered property, but she is supported [even] from assigned property, since she is like a creditor. The clever would write: “On the condition that I support your daughter for five years —- as long as you are with me.”

Suggestions