Tamid 4:3-5:1

משנה ג

נטל את הסכין והפריש את הריאה מן הכבד ואצבע הכבד מן הכבד ולא היה מזיזה ממקומה נקב את החזה ונתנו למי שזכה בו עלה לדופן הימנית היה חותך ויורד עד השדרה ולא היה נוגע בשדרה עד שהוא מגיע לשתי צלעות רכות חתכה ונתנה למי שזכה בה והכבד תלויה בה בא לו לגרה והניח בה שתי צלעות מכאן ושתי צלעות מכאן חתכה ונתנה למי שזכה בה והקנה והלב והריאה תלוים בה בא לו לדופן השמאלית והניח בה שתי צלעות רכות מלמעלן ושתי צלעות רכות מלמטן וכך היה מניח בחברתה נמצא מניח בשתיהן שתים שתים מלמעלן ושתים שתים מלמטן חתכה ונתנה למי שזכה בה והשדרה עמה והטחול תלוי בה והיא היתה גדולה אלא של ימין קורין גדולה שהכבד תלויה בה בא לו לעוקץ חותכו ונתנו למי שזכה בו ואליה ואצבע הכבד ושתי כליות עמו נטל רגל השמאלי ונתנה למי שזכה בה נמצא כולן עומדין בשורה והאברים בידם הראשון בראש וברגל הראש בימינו וחוטמו כלפי זרועו וקרניו בין אצבעותיו ובית שחיטתו מלמעלן והפדר נתון עליה והרגל של ימין בשמאלו ובית עורו לחוץ השני בשתי ידים של ימין בימינו של שמאל בשמאלו ובית עורן לחוץ השלישי בעוקץ וברגל העוקץ בימינו והאליה מדולדלת בין אצבעותיו ואצבע הכבד ושתי הכליות עמו הרגל של שמאל בשמאלו ובית עורו לחוץ הרביעי בחזה ובגרה החזה בימינו והגרה בשמאלו וצלעותיה בין אצבעותיו החמישי בשתי דפנות של ימין בימינו ושל שמאל בשמאלו ובית עורן לחוץ הששי בקרבים הנתונים בבזך וכרעים על גביהם מלמעלה השביעי בסלת השמיני בחביתין התשיעי ביין הלכו ונתנום מחצי הכבש ולמטה במערבו ומלחום וירדו ובאו להם ללשכת הגזית לקרות את שמע

ר' עובדיה מברטנורא

ואצבע הכבד

היה מפריש מן הכבד

ולא היה מזיזה

לאצבע הכבד ממקומה, שהרי היא היתה קריבה עם העוקץ והאליה, והכבד היה עם הדופן הימני, והריאה עם הגירה ושתי צלעות עמה, כמו שמפורש בסמוך

דופן ימני

חותך סמוך לשדרה, אלא שהיה מניח שתי צלעות למעלה אל השדרה וכן שתי צלעות למטה

והרגל של ימין בשמאלו

ואע"ג דהולכת אברים לכבש עבודה היא ועבודה פסולה בשמאל, כיון דלא מעכבת כפרה, שריא אפילו בשמאל, כדאיתא ביומא

ובית עורו לחוץ

המקום שמפשיטים ממנו העור והוא סמוך לראשי האצבעות

בזך

תרגום כף אחת, בזיכא חדא

השביעי בסולת

למנחת נסכים שעם התמיד

בחביתין

מנחת מחבת של כהן גדול מחציתה בבקר ומחציתה בערב שמקריב בכל יום. והאי דאפסקיה לחביתין בין סולת לנסכים שהן צרכי תמיד, משום דסולת וחביתין לשניהם שם מנחה לכך פירשן יחד

מחצי כבש ולמטה במערבו

ולא מחציו ולמעלה, כדי שתהא ניכרת ההולכה למזבח כשיחזרו מלקרות את שמע. ודוקא בימות החול היו נותנים אברי תמיד במערב לצד השכינה, אבל בשבתות, דשל מוספין שהן חובת היום היו במערב, היו של תמיד במזרח, כדמוכח במסכת סוכה פרק החליל

לקרות את שמע

וכל שאר ברכות, כדאיתא לקמן באידך פרקא

------------------------

פרק ה

משנה א

אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת והן ברכו קראו עשרת הדברים שמע והיה אם שמוע ויאמר ברכו את העם שלש ברכות אמת ויציב ועבודה וברכות כהנים ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא

ר' עובדיה מברטנורא

אמר להם הממונה וכו

בפרק קמא דברכות מפורש שהיא אהבה רבה. ואחר שהאיר היום וזרחה החמה מברכים יוצא אור. וסדר ברכות אינו מעכב

קראו עשרת הדברים

לפי שהן עיקר התורה. ובדין היה שיהיו קורין אותן בכל יום אף בגבולים, אלא שביטלום מפני תרעומת המינים, שהיו אומרים אלו לבדם ניתנו בסיני ולא שאר התורה

והם ברכו שלשה ברכות

ואלו הן שלש ברכות, אמת ויציב, ועבודה, וברכת כהנים קריאת הפסוקים בלבד, ולא נשיאת כפים, שלא היו הכהנים נושאים את כפיהן אלא לאחר הקרבת התמיד וקטורת, כדאמרינן באידך פרקא, והאידנא לא היו מברכים הנך ברכות אלא כדי שיהא התמיד מקובל ברצון, ולא היו נפטרים בכך מתפלת שמונה עשרה

מוסיפין ברכה אחת

שמשמר היוצא אומר למשמר הנכנס, מי ששיכן את שמו בבית הזה הוא ישכין ביניכם אהבה ואחוה שלום וריעות, שבכל יום שבת היה נכנס משמר לעבודה ויוצא המשמר שעבר

Tamid4: 3

נָטַל אֶת הַסַּכִּין וְהִפְרִישׁ אֶת הָרֵיאָה מִן הַכָּבֵד, וְאֶצְבַּע הַכָּבֵד מִן הַכָּבֵד, וְלֹא הָיָה מְזִיזָהּ מִמְּקוֹמָהּ. נָקַב אֶת הֶחָזֶה וּנְתָנוֹ לְמִי שֶׁזָּכָה בוֹ. עָלָה לְדֹפֶן הַיְמָנִית; הָיָה חוֹתֵךְ וְיוֹרֵד עַד הַשִּׁדְרָה, וְלֹא הָיָה נוֹגֵעַ בַּשִּׁדְרָה, עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לִשְׁתֵּי צְלָעוֹת רַכּוֹת. חֲתָכָהּ וּנְתָנָהּ לְמִי שֶׁזָּכָה בָהּ, וְהַכָּבֵד תְּלוּיָה בָהּ. בָּא לוֹ לַגֵּרָה וְהִנִּיחַ בָּהּ שְׁתֵּי צְלָעוֹת מִכָּאן וּשְׁתֵּי צְלָעוֹת מִכָּאן; חֲתָכָהּ וּנְתָנָהּ לְמִי שֶׁזָּכָה בָהּ, וְהַקָּנֶה וְהַלֵּב וְהָרֵיאָה תְּלוּיִם בָּהּ. בָּא לוֹ לְדֹפֶן הַשְּׂמָאלִית וְהִנִּיחַ (בה) שְׁתֵּי צְלָעוֹת רַכּוֹת מִלְמַעְלָן וּשְׁתֵּי צְלָעוֹת רַכּוֹת מִלְּמַטָּן, וְכָךְ הָיָה מַנִּיחַ בַּחֲבֶרְתָּהּ; נִמְצָא, מַנִּיחַ בִּשְׁתֵּיהֶן שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם מִלְמַעְלָן, וּשְׁתַּיִם שְׁתַּיִם מִלְּמַטָּן. חֲתָכָהּ וּנְתָנָהּ לְמִי שֶׁזָּכָה בָהּ, וְהַשִּׁדְרָה עִמָּהּ, וְהַטְּחוֹל תָּלוּי בָּהּ. וְהִיא הָיְתָה גְדוֹלָה, אֶלָּא שֶׁל יָמִין קוֹרִין ”גְּדוֹלָה”, שֶׁהַכָּבֵד תְּלוּיָה בָהּ. בָּא לוֹ לָעֹקֶץ, חוֹתְכוֹ, וּנְתָנוֹ לְמִי שֶׁזָּכָה בוֹ, וְאַלְיָה וְאֶצְבַּע הַכָּבֵד וּשְׁתֵּי כְלָיוֹת עִמּוֹ. נָטַל רֶגֶל הַשְֹּׂמָאלִי וּנְתָנָהּ לְמִי שֶׁזָּכָה בָהּ. נִמְצָא, כֻּלָּן עוֹמְדִין בְּשׁוּרָה וְהָאֵבָרִים בְּיָדָם: הָרִאשׁוֹן בָּרֹאשׁ וּבָרֶגֶל; הָרֹאשׁ בִּימִינוֹ וְחָטְמוֹ כְלַפֵּי זְרוֹעוֹ, וְקַרְנָיו בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו, וּבֵית שְׁחִיטָתוֹ מִלְמַעְלָן וְהַפֶּדֶר נָתוּן עָלֶיהָ, וְהָרֶגֶל שֶׁל יָמִין בִּשְׂמֹאלוֹ, וּבֵית עוֹרוֹ לַחוּץ. הַשֵּׁנִי בִשְׁתֵּי יָדַיִם; שֶׁל יָמִין בִּימִינוֹ שֶׁל שְׂמֹאל בִּשְׂמֹאלוֹ, וּבֵית עוֹרָן לַחוּץ. הַשְּׁלִישִׁי בָעֹקֶץ וּבָרֶגֶל; הָעֹקֶץ בִּימִינוֹ וְהָאַלְיָה מְדֻלְדֶּלֶת בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו, וְאֶצְבַּע הַכָּבֵד וּשְׁתֵּי הַכְּלָיוֹת עִמּוֹ. הָרֶגֶל שֶׁל שְׂמֹאל בִּשְׂמֹאלוֹ, וּבֵית עוֹרוֹ לַחוּץ. הָרְבִיעִי בֶחָזֶה וּבַגֵּרָה; הֶחָזֶה בִימִינוֹ, וְהַגֵּרָה בִשְׂמֹאלוֹ וְצַלְעוֹתֶיהָ בֵין אֶצְבְּעוֹתָיו. הַחֲמִישִׁי בִשְׁתֵּי דְפָנוֹת; שֶׁל יָמִין בִּימִינוֹ וְשֶׁל שְׂמֹאל בִּשְׂמֹאלוֹ, וּבֵית עוֹרָן לַחוּץ. הַשִּׁשִּׁי בַקְּרָבַיִם הַנְּתוּנִים בְּבָזֵךְ, וּכְרָעַיִם עַל גַּבֵּיהֶם מִלְמַעְלָה. הַשְּׁבִיעִי בַסֹּלֶת. הַשְּׁמִינִי בַחֲבִתִּין. הַתְּשִׁיעִי בַיַּיִן. הָלְכוּ וּנְתָנוּם מֵחֲצִי הַכֶּבֶשׁ וּלְמַטָּה בְמַעֲרָבוֹ, וּמְלָחוּם. וְיָרְדוּ וּבָאוּ לָהֶם לְלִשְׁכַּת הַגָּזִית לִקְרוֹת אֶת שְׁמַע.

He took the knife and separated the lung from the liver, and [separated] the liver appendage from the liver, but would not budge it from its place. He would pierce [the sides of] the breast and give it to whoever won the privilege of [carrying] it. He went up to the right flank; he would cut down to the spine, but he would not touch the spine, until he reached the two soft ribs. He cut off [the right flank] and gave it to whoever won the privilege of [carrying] it, and the liver was suspended within [the right flank]. He approached the neck and left in it two ribs from this side and two ribs from that side; he cut off [this neck section] and gave it to whoever won the privilege of [carrying] it, and the trachea, heart, and lungs were suspended within it. He approached the left flank and left two soft ribs above and two soft ribs below, and he would leave out the same in its counterpart; thus, he would leave out of both [flanks] two [and] two above, and two [and] two below. He would cut out the [left flank] and give it to whoever won the privilege of [carrying] it, and the spine was together with it, and the spleen was suspended within it. In truth, [the left flank] was greater, but it was the right [flank] that they referred to as “the greater one,” because the liver was suspended within it. He approached the back portion, cut it off, and gave it to whoever won the privilege of [carrying] it, and the fatty tail, and the liver appendage, and the two kidneys were together with it. He took the left hindleg and gave it to whoever won the privilege of [carrying] it. Thus, all of [the Kohanim] were standing in a row and the limbs [were] in their hands: The first [Kohen] with the head and the [right] hindleg; the head [was] in his right hand with its snout facing his arm, and its horns between his fingers, and the place of its incision [was] above with the fat placed upon it, and the right hindleg in his left hand, with the place of the skin [facing] outward. The second [Kohen] with the two forelegs; the right one in his right hand [and] the left one in his left hand, with the place of the skin [facing] outward. The third [Kohen] with the back portion and the [left] hindleg; the back portion in his right hand with the fatty tail hanging between his fingers, and the liver appendage and two kidneys with it. The left hindleg in his left hand, with the place of the skin [facing] outward. The fourth [Kohen] with the breast and the neck; the breast in his right hand, and the neck in his left hand with [the neck’s] ribs between his fingers. The fifth [Kohen] with the two flanks; the right one in his right hand and the left one in his left hand, with the place of the skin [facing] outward. The sixth [Kohen] with the intestines which were placed in a spoon, and the feet [were placed] atop [the intestines]. The seventh [Kohen] with the fine flour. The eighth [Kohen] with the chavitin. The ninth [Kohen] with the wine. [The Kohanim] went and placed [the limbs] from the halfway point of the ramp [and] down on its west side, and they salted [these items]. Then [these Kohanim] descended and came to the Chamber of Hewn Stone to recite the Shema.

Tamid5: 1

אָמַר לָהֶם הַמְּמֻנֶּה: ”בָּרְכוּ בְרָכָה אַחַת”, וְהֵן בֵּרְכוּ. קָרְאוּ עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים, ”שְׁמַע”, ”וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ”, ”וַיֹּאמֶר”. בֵּרְכוּ (אֶת הָעָם) שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת: ”אֱמֶת וְיַצִּיב”, וַעֲבוֹדָה, וּבִרְכוֹת כֹּהֲנִים. וּבְשַׁבָּת מוֹסִיפִין בְּרָכָה אַחַת לְמִשְׁמָר הַיּוֹצֵא.

The appointed one said to [the Kohanim]: “Recite a single blessing,” and they recited the blessing. They recited the Ten Statements, “Hear [O Israel],” “And it will come to pass if you will hearken,” and “And [Hashem] said.” They recited three blessings: “Emes Veyatziv,” and the service, and the blessings of the Kohanim. And on the Sabbath, they would add a single blessing for the outgoing mishmar.

Today’s learning is Sponsorsed