Tamid 7:1-2

פרק ז

משנה א

בזמן שכהן גדול נכנס להשתחות שלשה אוחזין בו אחד בימינו ואחד בשמאלו ואחד באבנים טובות וכיון ששמע הממונה קול רגליו של כהן גדול שהוא יוצא הגביה לו את הפרוכת נכנס והשתחוה ויצא ונכנסו אחיו הכהנים והשתחוו ויצאו

ר' עובדיה מברטנורא

בזמן שכהן גדול נכנם להשתחוות

בהיכל. ולא מקריא ביאה שלא לצורך

באבנים טובות

שעל כתפות האפוד

הגביה לו את הפרוכת

שתלוי בפתחו של אולם. שלא היה לפתחו של אולם דלתות כשאר פתחים שבמקדש אלא פרוכת בלבד

--------------------

משנה ב

באו ועמדו על מעלות האולם עמדו הראשונים לדרום אחיהם הכהנים וחמשה כלים בידם הטני ביד אחד והכוז ביד אחד והמחתה ביד אחד והבזך ביד אחד וכף וכסויה ביד אחד וברכו את העם ברכה אחת אלא שבמדינה אומרים אותה שלש ברכות ובמקדש ברכה אחת במקדש היו אומרים את השם ככתבו ובמדינה בכנויו במדינה הכהנים נושאים את כפיהם ידיהם כנגד כתפותיהם ובמקדש על גבי ראשיהן חוץ מכהן גדול שאין מגביה את ידיו למעלה מן הציץ רבי יהודה אומר אף כהן גדול מגביה את ידיו למעלה מן הציץ שנאמר וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם

ר' עובדיה מברטנורא

באו ועמדו

לאחר שברכו וקראו ועשו העבודות האמורות לעיל, באו למעלות האולם

עמדו הראשונים

אלו החמשה כהנים שבידם חמשה כלים כו

וברכו את העם ברכה אחת

והן שלשה פסוקים של ברכת כהנים, יברכך. יאר, ישא. וקרי להו ברכה אחת, לפי שלא היו עונין אחריהן אמן בין פסוק לפסוק כדרך שעושים בגבולים

את השם ככתבו

ביו"ד ה"א

ובמדינה בכינויו

באל"ף דל"ת. שאין מזכירין את השם ככתבו אלא במקדש בלבד, שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך, סרסהו ודרשהו, בכל המקום אשר אבוא אליך וברכתיך, דהיינו במקדש, שם אזכיר את שמי

כנגד כתפותיהם

לפי שצריכים נשיאת כפים, דכתיב וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם, וכתיב הוא ובניו כל הימים, מה הוא בנשיאות כפים, אף בניו בנשיאות כפים כל הימים

ובמקדש

שמברכים את העם בשם המפורש ושכינה למעלה מקשרי אצבעותיהם, מגביהים ידיהם למעלה מראשיהם

שאין מגביה ידיו למעלה מן הציץ

מפני שהשם כתוב בו

ר' יהודה אומר כו

ואין הלכה כר' יהודה

Tamid7: 1

בִּזְמַן שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל נִכְנָס לְהִשְׁתַּחֲוֹת, שְׁלֹשָׁה אוֹחֲזִין בּוֹ: אֶחָד בִּימִינוֹ, וְאֶחָד בִּשְׂמֹאלוֹ, וְאֶחָד בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת. וְכֵיוָן שֶׁשָּׁמַע הַמְּמֻנֶּה קוֹל רַגְלָיו שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁהוּא יוֹצֵא, הִגְבִּיהַּ לוֹ אֶת הַפָּרֹכֶת. נִכְנַס וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא, וְנִכְנְסוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים וְהִשְׁתַּחֲווּ וְיָצְאוּ.

When the Kohen Gadol enters [the Heichal] to prostrate himself, three [Kohanim] would hold on to him: one on his right, one on his left, and one [holding] on [to] the precious stones. And when the appointed one heard the sound of the Kohen Gadol’s feet as he was exiting [the Heichal], he lifted the curtain for him. He entered, and prostrated himself, and exited, and his fellow Kohanim entered, and prostrated themselves, and exited.

Tamid7: 2

בָּאוּ וְעָמְדוּ עַל מַעֲלוֹת הָאוּלָם. עָמְדוּ הָרִאשׁוֹנִים לִדְרוֹם אֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים, וַחֲמִשָּׁה כֵלִים בְּיָדָם: הַטֶּנִי בְיַד אֶחָד, וְהַכּוּז בְּיַד אֶחָד, וְהַמַּחְתָּה בְיַד אֶחָד, וְהַבָּזֵךְ בְּיַד אֶחָד, וְכַף וְכִסּוּיָהּ בְּיַד אֶחָד. וּבֵרְכוּ אֶת הָעָם בְּרָכָה אַחַת; אֶלָּא שֶׁבַּמְּדִינָה אוֹמְרִים אוֹתָהּ שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת, וּבַמִּקְדָּשׁ בְּרָכָה אַחַת. בַּמִּקְדָּשׁ הָיוּ אוֹמְרִים אֶת הַשֵּׁם כִּכְתָבוֹ, וּבַמְּדִינָה בְכִנּוּיוֹ. בַּמְּדִינָה הַכֹּהֲנִים נוֹשְׂאִים אֶת כַּפֵּיהֶם, יְדֵיהֶם כְּנֶגֶד כִּתְפוֹתֵיהֶם, וּבַמִּקְדָּשׁ עַל גַּבֵּי רָאשֵׁיהֶן, חוּץ מִכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁאֵין מַגְבִּיהַּ אֶת יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף כֹּהֵן גָּדוֹל מַגְבִּיהַַּ אֶת יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ, שֶׁנֶּאֱמַר: ”וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם”.

They came and stood on the steps of the Antechamber. The first ones stood to the south of their fellow Kohanim, and there were five vessels in their hands: the basket in the hand of one, and the jug in the hand of one, and the shovel in the hand of one, and the spoon in the hand of one, and the ladle and [the spoon’s] cover in the hand of one. And they blessed the nation [with] one blessing; except that in the provinces, [the Kohanim] pronounce it [as] three blessings, whereas in the Temple [they pronounce it as] one blessing. In the Temple, [the Kohanim] would pronounce the Name [of God] as it is written, but in the provinces, [they use] its alternative pronunciation. In the provinces, the Kohanim raise their palms, [with] their hands at shoulder height, whereas in the Temple [they raise their hands] above their heads, except for the Kohen Gadol who does not raise his hands above the tzitz. R’ Yehudah says: Even the Kohen Gadol raises his hands above the tzitz, for it is stated (Leviticus 9:22): And Aaron raised his hands toward the people and he blessed them.

Today’s learning is Sponsorsed