Makkos 3:8-9 - Mishna Yomit

משנה ח היה מטמא למתים כל היום אינו חייב אלא אחת אמרו לו אל תטמא אל תטמא והיה מטמא חייב על כל אחת ואחת היה מגלח כל היום אינו חייב אלא אחת אמרו לו אל תגלח אל תגלח והוא מגלח חייב על כל אחת ואחת היה לבוש בכלאים כל היום אינו חייב אלא אחת אמרו לו אל תלבש אל תלבש והוא פושט ולובש חייב על כל אחת ואחת

ר' עובדיה מברטנורא

והוא פושט ולובש ולא פושט לגמרי, אלא כיון שהוציא ראשו והחזירו חייב. ובגמרא קאמר דאינו פושט ממש, אלא ששהה בין התראה להתראה כדי לפשוט וללבוש, הוי כפושט וחוזר ולובש וחייב על כל התראה והתראה

------------------------------------

משנה ט יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמונה לאוין החורש בשור וחמור והן מוקדשים בכלאים בכרם ובשביעית ויום טוב וכהן נזיר בבית הטומאה חנניא בן חכינאי אומר אף הלובש כלאים אמרו לו אינו השם אמר להם אף לא הנזיר הוא השם

ר' עובדיה מברטנורא

תלם אחת שורה אחת של שדה

וחייב עליו משום שמונה לאוין והוא שהתרו בו על כולם

והן מוקדשים שור קדשי מזבח, וחמור קדשי בדק הבית. ובשור אית ביה לאו דלא תעבוד בבכור שורך, ובחמור אזהרה דמעילה ונפקא לן חטא חטא מתרומה, ולאו דלא תחרוש בשור ובחמור יחדיו, הרי כאן שלשה לאוין

וכלאים בכרם על ידי שחורש מחפה חטה ושעורה וחרצן בעפר, ועובר משום לא תזרע כרמך כלאים. דקיי"ל המחפה בכלאים לוקה, אע"פ שלא זרען, אלא חפה עפר עליהן, הרי זה ארבעה לאוין. והרמב"ם חשב כלאים בכרם, שני לאוין. אחד משום כלאי זרעים, שהן שני מיני זרעים, חטה ושעורה, וחד משום כלאי הכרם בשביל החרצן, ולא חשיב מוקדשים של שור וחמור אלא ללאו אחד

שביעית שבת לה' שדך לא תזרע

ויו"ט כל מלאכת עבודה לא תעשו

כהן ונזיר והוא בבית הקברות. וקעבר לנפש לא יטמא בעמיו האמור בכהנים, ועל נפש מת לא יבוא האמור בנזיר

אף הלובש כלאים בשעה שהיה חורש

אינו מן השם לאו של לבישת כלאים אינו בשביל התלם

אף כהן ונזיר דחשבתו לאו, אינו בשביל חרישה אלא בשביל הליכה למקום טומאה. ומיהו ת"ק חשיב להו בכלל לאוי התלם, לפי שאינו יכול לחרוש בשוורים אא"כ הולך עמהם ומנהיגם

Makos3: 8

הָיָה מִטַּמֵּא לְמֵּתִים כָּל הַיּוֹם — אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אֶחָת. אָמְרוּ לוֹ: ,,אַל תִּטַּמֵּא, אַל תִּטַּמֵּא”, וְהָיָה מִטַּמֵּא — חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת. הָיָה מְגַלֵּחַ כָּל הַיּוֹם — אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אֶחָת. אָמְרוּ לוֹ: ,,אַל תְּגַלַּח, אַל תְּגַלַּח”, וְהוּא מְגַלֵּחַ — חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. הָיָה לָבוּשׁ בְּכִלְאַיִם כָּל הַיּוֹם — אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אֶחָת. אָמְרוּ לוֹ: ,,אַל תִּלְבַּשׁ, אַל תִּלְבַּשׁ”, וְהוּא פוֹשֵׁט וְלוֹבֵשׁ — חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת.

[If] he kept contaminating himself with corpses all day, he is liable only once. [If] they said to him, “Do not contaminate your-self! Do not contaminate yourself!,” and he kept contaminating himself —- he is liable for each one. [If] he kept shaving all day, he is liable only once. [If] they said to him, “Do not shave! Do not shave!,” and he kept shaving —- he is liable for each one. [If] he kept wearing kilayim all day, he is liable only once. [If] they said to him, “Do not wear it! Do not wear it!,” and he kept taking it off and putting it on —- he is liable for each one.

Makos3: 9

יֵשׁ חוֹרֵשׁ תֶּלֶם אֶחָד וְחַיָּב עָלָיו מִשּׁוּם שְׁמוֹנָה לָאוִין: הַחוֹרֵשׁ בְּשׁוֹר וַחֲמוֹר וְהֵן מֻקְדָּשִׁים, בְּכִלְאַיִם בַּכֶּרֶם, וּבַשְּׁבִיעִית, וְיוֹם טוֹב, וְכֹהֵן וְנָזִיר בְּבֵית הַטֻּמְאָה. חֲנַנְיָא בֶּן חֲכִינַאי אוֹמֵר: אַף הַלּוֹבֵשׁ כִּלְאָיִם. אָמְרוּ לוֹ: אֵינוֹ הַשֵּׁם. אָמַר לָהֶם: אַף לֹא הַנָּזִיר הוּא הַשֵּׁם.

There is [a case in which] one plows a fur-row and is liable on its account for eight negative commandments: One who plows with an ox and a donkey which are consecrated, with kilayim in a vineyard, and during the Sabbatical year, and on a Festival, and [he is] a Kohen and a nazir in a tumah-contaminated place. Chananya ben Chachinai says: Also one who was wearing ki-la-yim. They said to him: This is not for that reason. He replied to them: Neither is nazir for that reason.