משנה ב

כיצד כוש שהוא תחוב בכותל כחצי זית מתחתיו וכחצי זית מעל גביו אע"פ שאינן מכוונין טמא נמצא מביא את הטומאה לעצמו בכל שהוא הקדר שהוא עובר והסל על כתיפו והאהיל צדו אחת על הקבר הכלים שבצד השני טהורין אם יש בסל פותח טפח טמאים התלוליות הקרובות בין לעיר בין לדרך אחד חדשות ואחד ישנות טמאות הרחוקות חדשות טהורות וישנות טמאות איזו היא קרובה חמשים אמה וישנה ששים שנה דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר קרובה שאין קרובה ממנה וישנה שאין אדם זוכרה

ר' עובדיה מברטנורא

כוש

פלך שהנשים טוות בו. ואע"ג דפשוטי כלי עץ הוא מקבל טומאה, משום צנורת של מתכת הקבועה בו

אע"פ שאינן מכוונין

שאין שני חצאי זיתים מכוונים זה כנגד זה

טמא

הכוש. דמביא הטומאה על עצמו בכל שהוא

הקדר

מוכר הקדירות

והסל

המוט שנושא בו את הקדירות. ובמסכת כלים קורהו איסל, דתנן התם האיסל שיש בו בית קיבול מעות

ואם יש באיסל פותח טפח

מביא טומאה על הקדירות שתחתיו לצד השני שתלויות בו

התלוליות

לשון תל

הקרובות בין לעיר

הסמוכה לבית הקברות

בין לדרך

הסמוך לבית הקברות

אחד חדשות ואחד ישנות טמאות

מפני שהנשים קוברות שם נפליהן, דעד חמשים אמה אזלא אשה לחודה וקוברת שם הנפל שלה. אבל רחוקות לא אזלא לחודה לקבור בתל, והואיל וצריכה לאיש שילך עמה, הולכת לבית הקברות ואינה קוברת בתל. והא דמטמאינן בישנות ואפילו רחוקות, דחיישינן שמא קרובות היו מתחלתן וחרבה העיר ונשתכח הדבר

ר' יהודה אומר כו

והלכה כר' יהודה

---------------------

משנה ג

המוצא מת בתחלה מושכב כדרכו נוטלו ואת תבוסתו מצא שנים נוטלן ואת תבוסתן מצא שלשה אם יש בין זה לזה מארבע אמות ועד שמנה כמלא מטה וקובריה הרי זו שכונת קברות בודק ממנו ולהלן עשרים אמה מצא אחד בסוף עשרים אמה בודק ממנו ולהלן עשרים אמה שרגלים לדבר שאילו מתחלה מצאו נטלו ואת תבוסתו

ר' עובדיה מברטנורא

המוצא מת בתחלה

שלא היה ידוע שהיה שם קבר. והכי אמרינן בגמרא בנזיר המוצא, ולא שהיה מצוי. מת, פרט להרוג, דהרוג אין לו תבוסה ואין לו שכונת קברות, והכי גמירי לה.

מושכב

ולא שהיה יושב

כדרכו

ולא שהיה ראשו מונח בין ירכותיו. דכל הני חיישינן להו שמא נכרים הן, שאין דרכן של ישראל לקבור מתים כך

נוטלו ואת תפוסתו

מותר לפנותו משם ולקברו במקום אחר. וצריך שיטול מן העפר של הקבר עמו, כדי תפישה, שהוא כל העפר תיחוח שתחתיו, וחופר בקרקע בתולה שלש אצבעות. דכתיב ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם, שלא היה צריך לומר ממצרים, אלא הכי קאמר, מעפר של מצרים טול עמי. ורמב"ם גריס תבוסתו, העפר המעורב מדם וליחה של המת. לשון מתבוססת בדמיך

מצא שלשה. אם יש בין זה לזה מארבע אמות ועד שמונה

כלומר מקבר ראשון עד שלישי אין פחות מארבע אמות ולא יותר על שמונה

הרי זה שכונת קברות

וניכר שלשם קבורה נתנום שם, ואסור לפנותם, דקנו מקומם. ואפילו מת אחד אם ניכר שלשם קבורה נתנוהו שם אסור לפנותו. אלא שבאחד או בשנים אנו תולים שלא נקברו שם אלא לפי שעה והיה דעתם לפנותם, אבל בשלשה מוכח שזה מקום מיוחד לקברות. ואורך המערה דרכה להיות שש ורחבה ארבע ואלכסונה עודף ששתי אמות דהיינו שמונה, ומשום הכי תנן מארבעה ועד שמונה

כמלוא מטה וקובריה

לא גרסינן לה הכא

בודק ממנו ולהלן עשרים אמה

שהמערה ארבע אמות רוחב על שש אורך, והחצר שהמערות פתוחות לו מכאן ומכאן, שש על שש, דהכי סבירא להו לרבנן בבבא בתרא פרק המוכר פירות נמצא אורך שתי מערות וחצר שביניהן שמונה עשר אמות, ולפי שפעמים חופרים מערה אחת באלכסונה, ואלכסון של מערה עודף על ריבועה שני אמות, נמצאו עשרים אמה, שמונה דמערה ראשונה באלכסונה ושש דחצר שבין שתי המערות ושש דמערה שניה, דחד אלכסון אמרינן תרי אלכסוני לא אמרינן, והיינו דקתני עשרים. ועוד צריך לבדוק מלמעלה ומלמטה עשרים אמה, דהיינו ארבעים אמה, דשמא זו היא מערה שבמזרח החצר ויש עדיין אחרת כנגדה במערב החצר, אי נמי זו היא שבמערב החצר ויש עדיין אחרת במזרח החצר

מצא מת אחד בסוף עשרים בודק הימנו ולהלן עשרים אמה

דמי יימר דמבית הקברות זה הויא ההיא מערה, שמא קבר אחר הוא וחצר אחרת של אדם אחר, וצריך לעשות גם לשם כל בדיקות דלעיל, דכמו שיש שם קבר כמו כן יש אחרים

שרגלים לדבר

אחרי שנמצא כבר בשדה זו שכונת קברות

שאילו מתחלה מצאו

לקבר זה קודם שמצא השלשה הראשונים, היה נוטלו ואת תפוסתו, כדתנן ברישא המוצא מת בתחלה כו' נוטלו ואת תפוסתו